התיישבות יהודית
לא פעם אנחנו שומעים, בין אם בתקשורת הזרה ובין אם במפגשינו ברחבי עולם את הטענה, שההתנחלויות בשטחי יו"ש מהוות מכשול לשלום. לעתים אין בידינו את התשובות לטענות הצד השני הנשמעות משכנעות למדיי. קיבצנו לפניכם מספר עובדות שיבהירו לכם ולחבריכם לשיחה מהן ההתנחלויות ומדוע גורל השלום אינו נתון דווקא בידיהן...

שורש הסכסוך הערבי ישראלי אינו נעוץ בגודלה של המדינה, כי אם בעצם קיומה של ישראל - גם תל אביב וירושלים עלולות להיתפס כהתנחלויות
הרשות הפלסטינית רואה ב"התנחלויות 1948" את שורש הסכסוך, ולכן על כל במה, בתקשורת הרשמית, בדרשות במסגדים, בכל ספרי הלימוד ובכל הזדמנות מתייחסת הרשות לשטחי 1948, כולל קריית יובל ושכונות נוספות בירושלים - כאל "התנחלויות". מבחינתה, זכות השיבה כוללת את פליטי 1948 גם מהשכונות הוותיקות של ירושלים או תל-אביב. הרשות אינה מבדילה בין רמת אביב שהיא מבחינתה שיח' מוניס לבין היישוב בית"ר שהיא מבחינתה הכפר בתיר.

העובדות הן שההתנחלויות הוקמו לאחר מלחמת 1967, הרבה אחרי הקמת אש"ף ב-1964,מלחמות 1956 ו-1948, טבח יהודי חברון וגירוש יהודי עזה ב-1929, עקירת יישובי גוש עציון וטבח מתיישביו בשנות ה- 20', ה-30' וה-40' והריסת כפר דרום ב - 1948.

החלטות המנדט הבריטי וחבר הלאומים לפני קום המדינה קבעו: ליהודים זכות התיישבות בכל ארץ ישראל, כולל יו"ש
הריבון האחרון ביו"ש - לפי האו"ם - היה המנדט הבריטי, שהועיד את האזור לבית לאומי יהודי. המנדט הבריטי נידון בועידת סן רמו ב-24 באפריל, 1920, נוסח בהסכם סוור (Sevres) ב-10 באוגוסט 1920 ואושר על ידי "חבר הלאומים" ב-24 ביולי 1922. לפי סעיפים 94 ו-95 בהסכם סוור, "המנדט על פלסטינה (א"י)" נוצר למען העם היהודי.
לפי סעיף 6 של המנדט, ליהודים זכות התיישבות בכל ארץ ישראל, כולל יו"ש. מסמך המנדט קורא "ליצור תנאים פוליטיים, מנהליים וכלכליים שיבטיחו את הקמת הבית הלאומי היהודי".

ההתנחלויות מחדשות התיישבות יהודית עתיקת יומין ואינן מוקמות תוך עקירת תושבים ערביים
הפלסטינים טוענים כי ההתיישבות היהודית ביו"ש מפרה את פסקה 6 בסעיף 49 של "אמנת ג'נבה", האוסרת על כוח כובש להעביר את תושביו לשטחים כבושים תוך עקירת הנכבשים. בניגוד להקשר ההיסטורי של סעיף 49 (המתייחס ליישוב גרמנים בשטחים כבושים תוך גירוש התושבים), ההתנחלויות ממשיכות/מחדשות התיישבות יהודית עתיקת יומין. הן אינן מוקמות תוך עקירת תושבים ערביים. למרות שסעיף 52 ב-Hague Regulations מאפשר להפקיע אדמות פרטיות לצרכי ציבור, ישראל נמנעת מכך ביו"ש.

רוב הערים והכפרים הערביים ביו"ש נושאים שמות תנ"כיים ומהווים עדות לשורשים היהודיים ביו"ש
לכשתיתקלו בשאלת "מי היה פה קודם", תוכלו להביא כדוגמה ישובים ערביים שקמו על אדמות של ישובים יהודיים קדומים, לדוגמה:
  • הכפר הערבי א-דורא הוא (התנחלות) אדוריים, מבצר מימי המלך רחבעם והמכבים.
  • הכפר הערבי ענתא הוא (התנחלות) ענתות, מקום מגוריו של הנביא ירמיהו.
  • הכפר הערבי בתיר הוא (התנחלות) בית"ר, מוקד מרד בר-כוכבא נגד רומי וחלק מגוש עציון שתושביו היהודיים גורשו ונטבחו בשנות ה-20', 30' ו-40'.
  • הכפר בית הור הוא (התנחלות) בית חורון, זירת הניצחון של יהודה המכבי על ניקנור. הכפר הערבי ביתין הור (התנחלות) בית אל, מקום מושבו של ארון הקודש, בית המשפט של שמואל הנביא, אתר "חלום יעקב" ותחנתו השנייה של אברהם אבינו.
  • בית לחם היא מקום הולדתו של דוד המלך ונזכרת 44 פעמים בתנ"ך.
  • בית ג'אלה היא (שכונת) גילה, אתר המחנה של סנחריב בעת המצור על ירושלים.
  • חברון היא (התנחלות) עיר הבירה הראשונה של דוד המלך, אתר הקבורה של שלושת האבות ושלוש מארבע האימהות.
  • הכפר הערבי מכמס הוא (התנחלות) מכמש, אתר ארמון שאול המלך ומגורי יהונתן המכבי.
  • הכפר הערבי סיילון הוא (התנחלות) שילה, אתר המזבח של יהושע, ארון הקודש וזירת פעילות שמואל הנביא.
  • הכפר הערבי תקוע הוא (התנחלות) תקוע, מקום הולדת הנביא עמוס.


הדגישו בפני חבריכם החדשים את ההבדל בין דו-קיום בשלום למכשול לשלום


ובכל זאת, ישראל עקרה 25 התנחלויות בעזה ובשומרון כצעד משמעותי לשלום
הזכירו לחבריכם לשיחה, כי למרות זכותנו ההיסטורית והרשמית, בספטמבר 2005 עקרה ישראל 25 התנחלויות בעזה ובשומרון כצעד משמעותי לקראת הסכם עם הפלסטינים. לצערנו, מהלך זה נתפש על ידי הצד הפלסטיני כחולשה וכקריסת כוח העמידה הישראלי. מאז רק הוסלמה הברחת-יצור-שיגור טילים ליישובי הנגב. כוחו של החמאס בעזה רק התגבר, פרצו שתי מלחמות: "מלחמת לבנון השנייה" ו"עופרת יצוקה" שהביאה ל"דו"ח גולדסטון" ולהחרפת הלחץ של העולם על ישראל, להקצנת הדרישות הערביות מישראל ולעוול דרמטי לעקורים היהודיים.

רוצים לדעת עוד על יחסי ישראל והעולם הערבי? לחצו כאן